פסק-דין בתיק ת"א 18171-06

נתוני רקע ועובדות

1.         התובע, יליד 1987, במועדים הרלבנטיים להגשת תביעה זו, סטודנט לרפואה באוניברסיטה העברית, הגיש תביעה זו כנגד הנתבעת לפיצויים בגין הוצאת לשון הרע עקב פרסום תמונתו מתחת לכתבה אשר פורסמה בעלון פרסומת הנושא את הלוגו המוכר של נתבעת מס' 2 (להלן: "קידום") ואת שמו של נתבע מס' 1, ואשר כותרתו "היזהרו מתרמית".

2.         הרקע לתביעה זו הוא ניסיון לשווק קורסי הכנה לבחינות הפסיכומטריות במגזר הערבי  באזור הצפון, המשולש והמרכז. לשם כך, הופץ עלון פרסומת בשפה הערבית אשר חולק לתיבות דואר במהלך חודש יוני  2006 (להלן: "העלון"). העלון נשא על גביו את הלוגו של קידום ובחלקו גם את שמו של נתבע מס' 1. מכתב התביעה עולה כי בכותרת של עמ' 11 לעלון נכתב: "היזהרו מהונאה" ובהמשך העמוד התפרסמו תמונותיו של התובע בצירוף שמו וציוניו במבחן הפסיכומטרי, תוך ייחוס ביצוע מעשי הונאה לו ולמכון מתחרה בשם סיגמא (להלן: "סיגמא"). מהפרסום בעלון ניתן להסיק לטענת התובע כי הוא משתף פעולה עם סיגמא להצגת נתונים וציונים כוזבים.

3.         ביום 18.8.10 ניתן פס"ד בת.א 2692/09 סיגמא - מדע וידע נ' מכון אס יו. אס ואח' (להלן: "פס"ד סיגמא")  לפיו קיבל בית המשפט את תביעתה של סיגמא ופסק כנגד מכון אס. יו. אס (להלן: " SUS"), ונתבע מס' 1, וחייבם לשלם לסיגמא, בנסיבות דומות, פיצוי בגין לשון הרע בתביעה לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה - 1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע").  בטרם אכריע במחלוקות אציג בתמצית את טענות הצדדים.

טענות התובע

4.         לטענת התובע פרסום תמונתו בעמוד שכותרתו "היזהרו מהונאה" עם תוספת המשפט "אם הנך שקרן אל תהיה שכחן" מייחס לו שיתוף פעולה עם חברה המבצעת מעשי הונאה, תרמית, שקר ואחיזת עיניים. פרסום זה עומד ללא ספק במבחנים אותה קבעה הפסיקה ללשון הרע. לטענת התובע הקורא הסביר עלול לסבור כי הוא משקר ביחס לציונו ושותף או קשור לקישוט ציונים או קניית ציונים, ולמעשה מייחס לו קשר למעשה הונאה ותרמית. יש כאן פרסום בכתב באמצעות עלון שהופץ בקרב אלפי תיבות דואר במגזר הערבי ואשר נועד להגיע לאדם אחר זולת התובע ודי בכך לקיים את יסוד הפרסום המהווה אחד מיסודות עוולת לשון הרע.

זאת ועוד, לטענת התובע, לא עומדת לנתבעים הגנת אמת דיברתי (ראה סעיף 51 לפס"ד סיגמא) או הגנת תום הלב. בנוסף אין לקבל את ניסיונם של הנתבעים לטעון כי אין להם כל קשר לפרסום. חברת SUS הינה חברה שעוסקת בין היתר בשיווק קורסי הכנה לפסיכומטרי כאשר נתבע מס' 1 היה עובד מטעמה ואילו בינה לבין קידום היה הסכם זיכיון ורישיון. נתבע מס' 1 היה הרוח החיה מאחורי ההסכם בין קידום לחברת SUS ואף כתב חלק מהעלון והיה אחראי לחלקו אם לא לכולו. לנתבע מס' 1 היה אישור חתימה בשם חברת SUS והוא היה ערב להתחייבויות החברה כשם שנהנה מזכויותיה. לפיכך ברור שנתבע מס' 1 חב פיצוי לתובע בגין עוולת לשון הרע.

5.         באשר לקידום, נטען כי סימונה המסחרי, הלוגו שלה והמוניטין שצברה לאורך השנים מהווים מרכיב חשוב בהתנהלותה. קידום נמנעה מלחשוף את הסכם ההתקשרות המלא בינה לבין SUS בטענה שההסכם מהווה סוד מסחרי וחשפה אך ורק את סעיפים 48 - 52 להסכם המתייחסים לעניין שיווק ומכירות לתלמידים. טענתה של קידום (שאושרה ע"י SUS) כי SUS ביצעה את הפרסום על דעת עצמה וללא אישורה של קידום ועל כן אין יריבות בין קידום לתובע, אינה יכולה להתקבל. לטענת התובע נתבע מס' 1 וכן SUS אינם אלא ידה הארוכה של קידום ועל כן במסגרת חוק איסור לשון הרע מוטלת עליה החובה לפצות את התובע. יש להוסיף כי למרות טענתיה של קידום כי לא ידעה על פרסום העלון ולא אישרה את פרסומו, ולמרות הפרת ההסכם לכאורה ע"י SUS המשיכה קידום בשיתוף הפעולה עימה וזה עד לסיומו של ההסכם בשנת 2008. קידום אף לא נקטה כל פעולה אקטיבית למניעת הפרסום כנגד סיגמא ואף לא נקטו בכל פעולה למניעת השימוש בלוגו שלהם. לטענת התובע עצימת העניים והתרשלותה של קידום באו לידי ביטוי אף בכך שבחוזה בו התקשרה עם SUS לא קיים ולו מנגנון אכיפה מינימאלי המאפשר לה לוודא איזה שימוש נעשה בשמה. למעשה הטענה כי SUS הייתה זקוקה לאישורה של קידום לכל פעולות השיווק והפרסום אינה אלא למראית עין, כאשר בפועל אין כל פעולת מעקב או בקרה מצד קידום.

טענות נתבע מס' 1

6.         לטענת נתבע מס' 1 הוא אינו אלא עובד שכיר בחברת SUS, אין הוא בעל מניות בחברה ואין לו שליטה על פעולותיה. לטענתו לא היה אחראי לפרסום הנטען וגם לא היה אחראי לתוכן הכתוב בעמוד הרלוונטי. לא הוכח כי נתבע מס' 1 הינו אורגן בחברת SUS ובטח שלא הוכח כי יש להטיל עליו אחריות אישית ככזה. לטענת נתבע מס' 1 התובע כלל לא הצליח להוכיח כי הוא זה שביצע את העוולה הנטענת כנגדו ועל כן אין כל מקום להטיל עליו אחריות לנזקיו הנטענים של התובע. התובע בחר ביודעין שלא לתבוע את חברת SUS האחראית לפרסום, ועל כן אין לו להלין אלא על עצמו.

נתבע מס' 1 וטוען כי על פס"ד סיגמא הוגש ערעור אשר עדיין תלוי ועומד, ועל כן אין להשתמש בפס"ד סיגמא כראיה בהליכים אלה. זאת ועוד, לטענתו ככל שהדבר נוגע לתובע, הפרסום נהנה מהגנת "אמת דיברתי", שכן כל אשר עשה הפרסום נשוא התביעה הוא התייחסות לפרסומים קודמים של סיגמא והתובע בעניין והבעת דעה נכונה. התובע נבחן 5 פעמים במבחן הפסיכומטרי, הוא למד תחילה במכון הנקרא "קליבר" ונרשם ללימודי הרפואה פעמיים, עד אשר זומן לראיון. התובע נבחן בפעם האחרונה באפריל 2006, עת היה עובד - מדריך של סיגמא וקיבל ממנה שכר ככל עובד שכיר מן השורה. הוא לא היה תלמיד של סיגמא בסמוך לפרסום שעשה אודות הישגו האחרון (ציון 771), וישנו הבדל מהותי בין תלמיד לבין מדריך. כל קורא סביר אשר קרא את המודעות של סיגמא, הסיק מהן בפשטות, כי לפניו תלמיד שעבר קורס בסיגמא, ציונו בפעם הראשונה שנבחן היה 771 והוא זומן לראיון בפעם הראשונה שנרשם לאוניברסיטה. ברור כי מדובר כאן באינפורמציה מטעה מטעם סיגמא והתובע אודות עצמם. כל הפרסומים בעיתונות על הישגיו של התובע בסיגמא נעשו בידיעתו ובאישורו. התובע הטעה את הציבור במודעות שכל מטרתן לעשות לעצמו ולסיגמא פרסומת לא הוגנת והיה עליו לצפות כי מכון מתחרה לא יישב בחיבוק ידיים מול זלזול שכזה בציבור הקוראים. לאור האמור, נתבע מס' 1 טען כי הפרסום בכללותו נהנה בנסיבות האמורות מהגנת "אמת דיברתי".

7.         לטענת נתבע מס' 1 אין ספק כי יש בפרסום האמור עניין ציבורי רב ומובהק. התובע יחד עם סיגמא היה מעורב במסע פרסום אשר הטעה את הצרכן. זו התנהלות פסולה ובמישור העסקי יש בה כדי לעורר רצון מצד המתחרים לעמיד את הדברים על דיוקם. כמו כן יש בפרסום הבעת דעה המושתת על נתונים נכונים והנהנית מהגנת סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע. הפרסום המדובר לא נולד יש מאין. המודעות שהתפרסמו בעיתונות בנוגע לתובע הועתקו לתוך העלון עם הבעת דעה והתייחסות לנאמר. הבחירה במודעה בה הופיע התובע נעשתה במקרה וללא כל היכרות אישית בין הצדדים המעורבים. כל זה יש בו כדי להעיד על תום הלב האופף את הפרסום וכן כי הפרסום, המהווה עמוד אחד מחוברת בת 13 עמודים, אינו חורג ממתחם הסבירות.

טענות קידום

8.         ראשית קידום טוענת כי עילת התביעה היחידה בגינה הוגשה התובענה הינה לשון הרע. לפיכך קידום מתנגדת לכל הרחבת חזית ולצירוף עילות נוספות כגון עצימת עיניים או התרשלות. טענותיו של התובע בכל הנוגע למנגנון הפיקוח של קידום על מכון SUS הינן אלא חזית אסורה שכן הן נוגעות לעילת הרשלנות ולא לעילת לשון הרע. כך גם טענותיו של התובע בנוגע להיותה של SUS ידה הארוכה של קידום. טענות אלה, אשר הועלו לראשונה בסיכומי התובע הינן הרחבת חזית אסורה ועל כן אין לעלותן.

קידום ממשיכה וטוענת כי בזמנים הרלוונטיים לכתב התביעה חברת  SUS הייתה בעלת רישיון מטעם קידום ובמסגרת פעילותה העסקית פרסמה את העלון השיווקי. לקידום, כפי שהתובע יודע היטב, אין כל יד ורגל בפרסום שכן SUS ביצעה את הפרסום ללא ידיעתה או אישורה של קידום (אשר גם לא הייתה צד להליכים בפס"ד סיגמא). SUS לא התנהלה בהתאם לחוזה בינה לבין קידום ולא תיאמה את פרסום העלון עם קידום כנדרש בסעיף 50 לחוזה הזיכיון (להלן: "החוזה"). נטל הוכחת ביצוע הפרסום מוטל על התובע. כאמור, מאחר שקידום לא פרסמה את העלון, לא אישרה את פרסומו ואף ידעה עליו רק בדיעבד, אין התובע יכול להוכיח כי קידום היא זו שביצעה את הפרסום.

9.         לטענת קידום בעלון הפרסומת מופיע מס' טלפון של SUS וההפניה לאתר האינטרנט: www.Kidum-a.com הינה הפנייה לאתרה של חברת SUS. התובע לא הוכיח כי קידום היא זו אשר ייעצה, סייעה או פיתתה את חברת SUS לבצע את הפרסום ולפיכך ברור כי SUS אינה ידה הארוכה של קידום. זאת ועוד, התובע היה היחיד שהעיד מטעמו. מדובר בעדות יחידה של בעל דין וככזו יש צורך בנימוקים טובים על מנת שניתן יהיה להסתפק בה. עדותו של התובע התאפיינה בניסיון להרחיק עצמו מפרסומי חברת סיגמא ומהעובדה כי הצטלם פעמיים לפרסומי חברת סיגמה בשתי תמונות שונות אשר נועדו להטעות את הקורא.

קידום ממשיכה וטוענת כי הפרסום עצמו, אשר לו אינה אחראית, אינו מהווה כלל לשון הרע. הפרסום בו עסקינן מבקש להראות לציבור כי כאשר מכון פסיכומטרי מציין כי תלמיד ספציפי מפרסם עצמו כמי שניגש בפעם הראשונה, אזי אין הדבר נכון שכן שאין מדובר בתלמיד אלא במדריך, וכן אין מדובר במי שניגש לבחינה בפעם הראשונה, אלא בפעם החמישית ואף למעלה מכך. האמור בעלון אינו מהווה לשון הרע אלא פשוט הצגת עובדות אלה וכן ביקורת על המצג הכוזב שהציגו SUS והתובע.

לסיכום קידום מפנה לסוגיית הנזק וטוענת כי התובע לא טען דבר לגבע גובה הפיצוי או לנזקים הנטענים. משכך ברור כי לא הוכיח התובע את תביעתו גם בכל הנוגע לנזק שנגרם לו או  לגובה הפיצוי.

דיון והכרעה: